פסק-דין בתיק ב"ל 5110-11-11

1.         בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 25/9/11 אשר קבעה כי חלה החמרה במצבה של המשיבה והעניקה לה דרגת נכות צמיתה בשיעור של 35% לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה וזאת מיום 31/3/11.

2.         המערער טוען כי טעתה הועדה בכך שקבעה כי חלה החמרה במצבה של המשיבה בקשר לתאונה מיום 7/4/04. וטעתה הוועדה בכך שקבעה כי הממצאים שבגב ובצוואר שנמצאו אצל המשיבה קשורים לתאונה, זאת מבלי שנימקה קביעתה. המערער טוען כי הועדה לא נתנה משקל ראוי למצבה הקודם של המשיבה לפני התאונה. ולא התייחסה להחלטת ועדה רפואית (נכות כללית) משנת 99 שהעניקה למשיבה 10% נכות בגין הגב.

3.         המשיבה טוענת כי מדובר בשאלה רפואית ואין מקום שבית הדין יתערב בהחלטת הועדה ואין מקום להתייחס לפרוטוקול של ועדה רפואית מנכות כללית מעברה של המשיבה.

דיון והכרעה

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213).

5.         הועדה נשוא הערעור התכנסה בשתי ישיבות, הישיבה הראשונה מיום 1/8/11 שם כתבה הועדה בפרק הממצאים הרפואיים:-

  "הולך עם מקל ובצליעה על רגל ימין הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים EMG מ- 15/10/06 רדיקולופטיה בגובה C67 CT צווארי מ- 13/1/11 בלטי דסקים C2 עד C5 בגובה C56 , היצרות של ... בין חולייתי דו"ז יותר מימין. בגב תחתון בבדיקת MRF נמצאו בלטי סדקים בגובה L3 עד S1 ה- MRI מ- 10/8/10 מיפוי מ- 28/4/11 - ריכוז מוגבר ב - L5 .

EMG מ- 21/3/11 דנרבציה של השרירים בירכיים ושוקיים בגובה L2345S1 דו"צ רדיקולפטיה.

בבדיקה מתקשה לעמוד נותנת סימנים של אי יציבות, הגבלה בתנועות ע"ש מותני כאשר בכיפוף של 30 מעלות מוסרת על כאבים, כיפוף גבי 20 מעלות, הטיה ימינה ושמאלה 30 מעלות ל20 שלישי דו"ז, כח גס  תקין, החזרים הופקו בפיקות לא הופקו באכילס דו"ז. תחושה תקינה בצוואר - הגבלה בתנועות בכיפוף קדמי מגיעה עם הסנטר עד 1 ס"מ מבית החזה, כיפוף אחורי 30 מעלות, סיבוב ימינה ושמאלה 45 מעלות, הטיה ימינה ושמאלה 30 מעלות".

בפרק הסיכום והמסקנות כתבה: -

"הוועדה מקבלת את הערר וקובעת לאור הממצאים 10% בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון לפי 37 (7) (א). 10% בגין הגבלה בתנועות הצוואר לפי 37 (5) (א) הוועדה קובעת כי חלה החמרה במצבה הוועדה קובעת כי הנכויות אשר נקבעו לעיל נוספות לנכות בשיעור של 5% לפי 37 (8) (א) אשר ניתנה לתובעת בוועדה מיום 22/3/06. הועדה מציינת כי בעיון בפרוטוקולים של ועדת דרג I ועררים נמצא כי בהחלטות של הועדות לא נמצאו כל הגבלות תנועה בצוואר וציין של הגבלה מזערית ביותר של גב תחתון בשל כאבים לכן יש לקבוע כי אין מקום לניכוי מצב קודם.

הוועדה אינה מקבלת קביעה של ועדת נכות כללית מיום 11/2/02 שקבעה 10% לאור האמור לעיל". 

הועדה התכנסה שוב ביום 25/9/11 וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות: -

"כפי שנקבע בפרוטוקול הועדה לעררים מיום 1/8/11: הועדה מקבלת את ערר התובעת וקובעת לאור הממצאים נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועת גב תחתון לפי סעיף 37 (7) (א), וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בצוואר לפי סעיף 37 (5) (א). הועדה קובעת כי חלה החמרה במצבה. הועדה קובעת כי הנכויות שנקבעו לעיל נוספות לנכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (8) (א) אשר ניתנה לתובעת בועדה מיום 22/3/06.

הועדה מציינת כי מעיון בפרוטוקולים של ועדות דרג ראשון וערערים נמצא כי בהחלטת הועדות לא נמצאו כל הגבלות תנועה בצוואר, וצויין של הגבלה מזערית ביותר של גב תחתון בשל כאבים, לכן הועדה קובעת כי אין מקום לניכוי מצב קודם. הועדה אינה מקבלת קביעה של ועדת נכות כללית מיום 11/2/02 שקבעה 10% לאור האמור לעיל תחולת הנכות מ - 31/3/11 - מועד הגשת התביעה להחמרת מצב.

הועדה מקבלת חוו"ד הרשות לעניין תקנה 15 מיום 17/8/11. הנכות מונעת את המשך עבודתה כעובדת ניקיון, ולכן הועדה מפעילה תקנה 15 במלואה".

7.         לאחר שקראתי טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה הגעתי למסקנה כי הועדה לא נימקה כראוי את החלטתה כאשר קבעה כי חלה החמרה במצבה של המשיבה בקשר לתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. על הועדה היה להתייחס למצבה הרפואי הקודם של המשיבה ולהתייחס לתיעוד הרפואי מעברה בקשר לכאבי הגב המקרינים לרגל שמאל וכאבי צוואר עם הגבלה בתנועות. הועדה היתה צריכה לתת דעתה לעובדה כי למשיבה נקבעו בעבר 10% נכות בגין הגב ולא ניתן להסתפק במשפט: " הוועדה אינה מקבלת קביעה של ועדת נכות כללית מיום 11.2.02 שקבעה 10% נכות לאור האמור לעיל"

8.         לאור האמור יש להשיב את עניינה של המשיבה אל הועדה הרפואית לעררים על מנת שתסביר את הקשר בין הממצאים שנמצאו אצל המשיבה לבין מצבה לאחר תאונת העבודה וזאת בשים לב לממצאים מוכחים מתיקה הרפואי ומועדה רפואית קודמת משנת 1999.  המשיבה וב"כ יוזמנו להופיע בפני הועדה ולטעון טענותיהם בעניינים אלו.  החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

9.         אין צו להוצאות.